החלטה בתיק ב"ש 4962/08

1.         לפניי בקשה, לעיון מחדש של המבקש בתנאי מעצר הבית, באופן שהמבקש יהיה רשאי להימצא במעצר בית בבית הוריו, במקום בבית דודתו.

2.         כדי להבין את הבקשה, אין מנוס מתיאור קצר של הרקע.

3.         המבקש, יחד עם שני אחרים, נעצר ביום 13.7.08, בחשד לזריקת אבנים על כוחות הביטחון, דהיינו: זריקת אבנים לעבר שלושה ג'יפים של משמר הגבול, בכפר עיסוואיה, ביום 30.6.08.

4.         בתום החקירה, במסגרת מעצר ימים, קבע בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אתי באום-ניקוטרה), כי המבקש ישוחרר למעצר בית מלא לבית דודתו, הגברת נדיר נימר מחמוד, המתגוררת בבית חנינא, כאשר הוא מפוקח על ידי הדודה. הדודה חתמה על ערבות צד ג' בסך 5,000  ש"ח, החשוד חתם על ערבות בסך 5,000  ש"ח, והפקיד 3,000  ש"ח במזומן (עמ' 6 להחלטה מיום יב תמוז תשס"ח (15.7.08), בתיק מ. 13400/08).

5.         המדינה ערערה על החלטה זו.

6.         בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט עוני חבש), אישר את ההחלטה האמורה, תוך שהוא קובע, כי המבקש שבפניי הינו אדם שאין לו עבר פלילי, ואין לו הרשעות. כן הוסיף בית המשפט ואמר : " אני מאמין כי התנאים בהם הורה בית משפט קמא על שחרור המשיבים, מספיקה למנוע מסוכנותה, ויש להסתפק באלה".  אין להתעלם מכך שבאותה החלטה נאמרו גם דברים אלה: " העובדה שבית משפט קמא מצא לנכון להורות על מעצר בית מחוץ לכפר עיסוואיה - מקום מושבם של המשיבים, מוסיפה מימד חשוב למניעת וריסון מסוכנותם של המשיבים".

7.         המדינה ראתה לנכון, לפנות בעניין זה גם לבית המשפט העליון (בש"פ 6401/08). כב' השופט גרוניס, בהחלטתו מיום יד תמוז תשס"ח (17.7.08), החליט שלא להתערב בהחלטות שתי הערכאות הקודמות, והתוצאה הייתה כי במסגרת מעצר הימים, היה המבקש אצל דודתו.

8.         לאחר שהוגש כתב אישום לבית משפט זה, ביום 21.7.08 (ת"פ 210/08), הוגשה לבית המשפט בקשה למעצר עד תום ההליכים ולחילופין לשחרור בתנאים (ב"ש 4898/08), שבו הבקשה היא למעצר, אך בסיום הבקשה נאשר כי המדינה מסכימה לשחרורו  של המבקש, ושני חבריו, בהתאם לאותם תנאים שפורטו בהחלטת בית משפט השלום מיום 15.7.08, דהיינו: מעצר בית בבית דודתו, כפי שנאמר לעיל (ראה: פיסקה 4).

9.         בדיון שהתקיים בב"ש 4898/08 הנ"ל, בפני סגן הנשיא, כב' השופט יהונתן עדיאל, טען ב"כ המשיב 2 שם, הוא המבקש שבפניי, כי אין מקום למעצר בית, בגלל חזקת החפות, וביקש כי מרשו יועבר למעצר בית בבית הוריו בעיסוואיה, בשעות הלילה בלבד (ראה: פיסקה 7 להחלטה מיום כו תמוז תשס"ח (29.7.08)).

9.         ברם, סגן הנשיא, כב' השופט יהונתן עדיאל, לא קיבל את טענות הסנגור, ואימץ את עמדת המדינה, לפיה יש לעצור את המבקש במעצר בית מלא, וציין כי ראוי שמקום מעצר הבית לא יהיה בכפר עיסוואיה, אלא מחוצה לו, כאשר לעניין זה, אף צוטטה החלטת בית המשפט העליון בפרשה אחרת שבה נאמר  כי כיון שההורים לא היוו חסם למעשי העבירה עד כה, חלופות מעצר בית בבית ההורים אינן טובות דיים (בש"פ 6722/06 מדינת ישראל נ' פלוני, כמצוטט בפיסקה 8 להחלטת סגן הנשיא עדיאל, בב"ש 4898/08).

            באופן אופרטיבי, נקבע באותה החלטה, ביחס למשיב 2, כי ימצא במעצר בית מלא בבית דודתו בבית חנינא, כאשר תנאי הערבויות הינם אלה שנקבעו בבית משפט השלום.

10.       לאחר תיאור רקע זה, ניתן להבין את הבקשה שבפניי: הדודה, אשר אצלה גר המבקש, מוכנה להמשיך ולהחזיקו בביתה שבבית חנינא. דא עקא, בעלה של הדודה, אחמד, מסרב להמשיך להחזיק את המבקש בביתו, מטעמים אלה: לדודה ולדוד יש בנות צעירות, והמבקש רווק, וחששו של הדוד לקשר ביניהם, הביאו להחלטה זו.

11.       עו"ד רוזנטל, מתאר את ניסיונות המשפחה למצוא חלופת מעצר אחרת, שכן, אין ביכולת המשפחה להכריח את הדוד להמשיך להחזיק את המבקש בביתו.

12.       עו"ד רוזנטל, ב"כ המבקש, עותר לכך כי מקום מעצר הבית ישונה לבית הוריו של המבקש בעיסוואיה. הוא מוכן להגדיל את סכום הערבות ואף לכך שהמבקש יהיה באיזוק אלקטרוני.

13.       ב"כ המדינה, מתנגד לבקשה, ומסביר כי זריקת אבנים לעבר כוחות הביטחון הינה עבירה חמורה. כמו כן, מדגיש ב"כ המדינה, כי לא היה מקום להגיש בקשה לעיון חוזר, מספר ימים לאחר החלטת סגן הנשיא השופט עדיאל, ואם ידעו המבקש ובני משפחתו על התנגדותו של הדוד לכך שהמבקש יגור בביתו בבית חנינא, היה על הסנגור להודיע זאת לסגן הנשיא, השופט עדיאל, בטרם ייתן את החלטתו. לפיכך, טוען ב"כ המדינה, עו"ד גיאת, כי בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע כי על המבקש להימצא במעצר בפועל בבית כלא, עד שיציע חלופה הולמת מחוץ לכפר עיסוואיה.

14.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה שבפניי, מן הראוי לקבל את בקשת המבקש.

15.       ראשית, אומר כי אין מקום לטרוניה נגד עו"ד רוזנטל, מדוע לא דיווח לסגן הנשיא השופט עדיאל, על התנגדות הדוד לאירוח המבקש בביתו. התנגדות זו, הייתה לאחר החלטת סגן הנשיא עדיאל, ואינני מעלה על הדעת, כי עו"ד רוזנטל "שמר בבטן" טיעון, אשר עתיד להתגלות תוך מספר ימים.

16.       שנית, לשם כך נועד ההליך של עיון חוזר, אשר על פי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, נועד למקרים שבהם " נתגלו עובדות חדשות, או נשתנו נסיבות". החלופה השלישית של " עבר זמן ניכר מאת מתן ההחלטה", אינה תנאי הכרחי לשתי החלופות הראשונות. משמעות הדבר היא, כי כאשר מתגלות עובדות חדשות, או משתנות הנסיבות, ניתן לפנות לבית משפט מיידית, גם אם הדבר קורה מספר ימים לאחר ההחלטה הראשונה. לכן, גם בנקודה זו, לא היה מקום לטעון כנגד עיתוי הגשת הבקשה על ידי הסנגור.

17.       ככל שמדובר בשאלה המרכזית של בקשה זו: האם מעצר בית יהיה בעיסוואיה (המקום שבו על פי כתב האישום בוצעה העבירה), או במקום אחר, אומר דברים אלה. לכתחילה, יש היגיון בעמדת השופט אליקים רובינשטיין, כפי שאומצה על ידי סגן הנשיא השופט עדיאל, כי מקום מעצר הבית מן הראוי שיהיה מחוץ לכפר. אולם, כעולה מנוסח דברי השופטים הללו, שיקול זה רלוונטי, בעיקר, בקטינים, שהוריהם לא הצליחו "להשתלט עליהם", ואם זרקו אבנים פעם אחת, מי יערוב לנו כי לא יזרקו אבנים פעם שנייה על כוחות הביטחון. שיקול נוסף הקשור לכך, הוא זה: כאשר מדובר בקטינים, הנמצאים יחד באותו כפר, לומדים יחד באותו בית ספר, משחקים יחד בכפר, הימצאותו של נאשם באותו כפר, גם אם במעצר בית, אינה מהווה ערובה מספקת לכך שלא ייגרר פעם נוספת עם חבריו, בני כתתו, ויושפע מהם ובפעם הבאה שייכנס ג'יפ משמר הגבול לכפר, הוא לא יצטרף אל חבריו, ויידה אבנים בג'יפ. אין זה סוד, כי לא אחת המניע של זריקת האבנים על כוחות הביטחון, אינו לאומני, או אינו רק לאומני, אלא בעקרו הוא רצון להיות מקובל בחברה של אותם נערים, וכדי שלא יסווג אותו נער כמי שאינו חלק מן החבורה, הוא מצטרף לזריקת האבנים של בני החבורה.